יום חמישי, 30 באפריל 2009

מכתב ראשון: דינה אל הרופא


שלום,
שמי דינה ברזילאי, אני בת 12, ואני לומדת בחטיבת ביניים.
אני ילדה בריאה ורגילה לגילי.

היום בבוקר חום גופי עלה, פניי נהיו חיוורות ולא הרגשתי טוב, עקב כך נשארתי בבית לנוח ולא הלכתי לבית הספר.
בשעות הצהרים התחלתי להרגיש בחילות עזות ולהקיא.

אבקשך לענות בהקדם האפשרי כדי למצוא את הבעיה ואת פתרונה.
תודה מראש,
דינה.

יום רביעי, 29 באפריל 2009

מכתב שני: רופא אל דינה


דינה היקרה,
פנית אליי בטענה שעלה חום גופך, פנייך נהיו חיוורות ויותר מאוחר חשת בחילות והקאת.
על פי הסימנים שהעלת, אני חושבת שמדובר בהתייבשות קלה.
התייבשות זה כאשר יש מחסור בגוף במים, וזה יכול להזיק לפעילות התקינה של הגוף.

בתור התחלה אל תיבהלי, אין זה דבר נורא.
אני ממליצה לך לנוח ממאמץ, לשתות ולהביא לקירור הגוף. כדי להקל על הבחילות ולמנוע הקאות, שתי מים ממותקים (פטל), בלגימות קטנות כל מספר דקות.
גם אם אינך חשה בצימאון - שתי!

אם המצב לא משתפר, פני אליי, דוקטור מרדית גריי.

יום שלישי, 28 באפריל 2009

מכתב שלישי: רופא מומחה



ד"ר מרדית גריי,


בעקבות המכתב ששלחת לי אני מבינה שאבחנתך היא התייבשות קלה ולכן אתן לך סקירה כללית על התייבשות (סימנים לגילוי, דרכי טיפול, מקרים שונים עוד)


התייבשות היא מצב של מחסור בנוזלים בגוף. שיעור הנוזלים התקין הינו 70% והוא חיוני לצורך הפעילות התקינה של המנגנונים השונים שבגוף. ההתייבשות מתרחשת כאשר כמות הנוזלים אשר נקלטת דרך הפה וממטבוליזם בגוף קטנה מהכמות אותה מאבד הגוף בשתן, בצואה, בנשימה ובאידוי דרך העור או בהקאות.


להתייבשות ישנן 3 דרגות שונות:

· התייבשות קלה - איבוד נוזלים בשיעור של עד 5% ממשקל הגוף (2 - 3 ליטר במבוגר). היא מתבטאת בצמא, סומק של העור, בחילה ודופק מהיר (מעל 120 פעימות בדקה). כמו כן שרוי הנפגע באי שקט, מגיב בעצבנות ותפקודו הכללי יורד.

· התייבשות בינונית - איבוד נוזלים בשיעור שבין 5% ל־10% ממשקל הגוף (4 - 7 ליטר במבוגר). היא מתבטאת בסחרחורות, כאב ראש, בחילה והקאה, קוצר נשימה, יובש קשה בפה וחוסר רוק, חולשה קשה וקושי בתזוזה. עור הנפגע קר וחיוור, הדופק מהיר, העור לא גמיש (גמישותו תלויה בכמות המים בו).

· התייבשות קשה - איבוד נוזלים בשיעור העולה על 11% ממשקל הגוף (מעל ל־7 ליטר). היא מתבטאת בהפרעות קשות בהכרה, הזיות והפרעות בראייה ובשמיעה, כמו כן מתבטאת בהלם תת-נפחי. בהמשך מתפתחים הסימנים החמורים של מכת חום.


כדי לטפל בהתייבשות בעת הופעת תסמיני התייבשות יש לחדול מכל מאמץ, יש לשתות ולהביא לקירור הגוף, דבר אשר מקטין את האידוי מהעור. בהתייבשות קלה אפשר לתת לנפגע לשתות בעצמו. שתייה ממותקת ובכמויות קטנות באופן רצוף תקל את השתייה על אדם מיובש החש בחילה. בהתייבשות קשה רצוי לערות נוזלים דרך הווריד ולפנות את הנפגע לבית חולים להמשך טיפול.
מנגנון ההגנה של הגוף כנגד התייבשות הוא תחושת הצימאון, אולם מנגנון זה אינו יעיל דיו, מאחר שכמויות המים המרוות את הצימאון קטנות בהרבה מאלה החסרות בגוף. על כן, יש לעודד שתייה מרובה ללא קשר לתחושת הצמא.



מקווה שעזרתי,

פרופ' כהן, רופא מומחה

יום שני, 27 באפריל 2009

מכתב רביעי: דינה אל הרופא


לרופא שלום,

ניסיתי לטפל הבתייבשות על ידי שתיה מרובה וקירור הגוף, אך זה לא עזר.
כבר ערב וההקאות עדין נמשכות, ואפילו גברו.


בנוסף לחום התחלתי לחוש כאבים חזקים בבטן הימנית התחתונה.

האם יש טיפולים אחרים?
דינה.

יום ראשון, 26 באפריל 2009

מכתב חמישי: רופא אל דינה


דינה יקרה,
אני מודאגת ממצבך, חוששתני שלא מדובר בהתייבשות.
בעקבות טענותייך על כאבים בבטן הימנית התחתונה, כל הסימפטומים מצביעים על דלקת בתוספתן.
תוספתן הוא אומנם איבר לא חיוני, אבל דלקת בתוספתן זה עדיין בעיה המצריכה ניתוח. התוספתן או האפנדיקס ובשפת העם אפנדיציט, הוא איבר קטן במערכת העיכול הממוקם בצמוד למעי הגס הימני.
דלקת התוספתן נגרמת קרוב לודאי, מחסימה לאורך התוספתן או במוצאו מהמעי הגס. החסימה יכולה להיגרם מהצטברות של צואה קשה מאד, או להתעבות של תאי לימפה במעי כתוצאה מזיהום ויראלי תמים (מצב זה שכיח יותר בילדים). חסימה זאת גורמת להצטברות של חיידקי מעי בכמות רבה מאד בקצהו האטום של התוספתן ולהתנפחותו. כאשר תהליך זה מתקדם נוצר זיהום החודר את דופן התוספתן וגורם לדלקת גם בציפוי החיצוני של המעי ובסביבתו. מצב דלקתי זה עשוי לגרות להתנקבות של התוספתן (התוספתן לא "מתפוצץ" כפי שנהוג לחשוב) ולפיזור של מוגלה ותוכן מעי מזוהם בחלל הבטן, או ליצירת מורסה (אבצס) סביב התוספתן.

אנא הבדקי ועדכני אותי במהרה, דוקטור מרדית גריי.

יום שבת, 25 באפריל 2009

מכתב שישי: רופא מומחה



ד"ר מרדית גריי,

כידוע לך הטיפול בדלקת התוספתן הוא ניתוח. במידה והתברר שאכן זו דלקת התוספתן אסביר לך יותר על הניתוח.

והנה מידע כללי:


דלקת התוספתן מתאפיינת בסיפור מחלה אופייני, אם כי קיימת שונות רבה ובמקרים רבים לא יופיע סיפור המחלה הטיפוסי. במקרים האופייניים התלונה השכיחה היא של הרגשה כללית רעה וכאבי בטן עמומים בעיקר במרכז הבטן. כאבים אלו עשויים להופיע עם עליה בחום הגוף ולהיות מלווים בהקאות ולעיתים בשלשול. כעבור מספר שעות נודד הכאב ומתמקד בבטן הימנית התחתונה. ללא טיפול יופיע חום גוף גבוה, ההקאות יחמירו ולבסוף, אם מתרחשת התנקבות של התוספתן יופיעו כאבי בטן מפוזרים קשים, חום גבוה ואף צמרמורות. מכיוון שהתוספתן עשוי להיות ממוקם במספר מקומות והתגובה הדלקתית אינה שווה בין החולים, עשויות להופיע תלונות שונות מהסיפור הקלאסי. ישנם חולים ללא חום כלל, ללא הקאות או עם כאב הממוקם יותר בגב או באגן.

מי עשוי ללקות בדלקת התוספתן? המחלה שכיחה יותר בצעירים, אך עשויה להתרחש בכל גיל מינקות ועד שיבה. בגילאים 20 עד 40 המחלה יותר שכיחה וקל יותר לאבחנה. סיבוכי המחלה שכיחים יותר בתינוקות וקשישים, בהם המחלה מאובחנת מאוחר יותר.

מכיוון שהתוספתן עשוי להיות ממוקם במספר מקומות והתגובה הדלקתית אינה שווה בין החולים, עשויות להופיע תלונות שונות מהסיפור הקלאסי.

בנשים בגיל הפוריות קשה לעיתים להבדיל בין התמונה הקלינית של דלקת התוספתן לדלקת בחצוצרה, הריון חוץ רחמי, דמם מציסטה בשחלה או פתולוגיה שחלתית אחרת. במצבי ספק, במיוחד אם ישנן אבחנות סבירות נוספות כמו בנשים בגיל הפוריות, מקובל כיום לבצע בדיקת אולטרה-סאונד או CT של הבטן כדי לאשר את האבחנה. עד לפני כ-10 שנים היה שעור הניתוחים המיותרים (בהם לא נמצאה דלקת תוספתן), כ-15% מהניתוחים. כיום שיעור הניתוחים המיותרים הוא שניים עד שלושה אחוזים וזאת בשל נקיטה באמצעי הדמייה.

קבוצות סיכון

מסיבות שטרם הובהרו קיימת נטייה בעיקר אצל ילדים להתפתחות דלקת התוספתן אשר מלווה בכאב חד ושעל פי רוב דורש התערבות כירוגית דחופה להסרתו.

אין אפשרות להידבק במחלה, ואין איך למנוע אותה


אנא אמרי לי אם יתברר שזו דלקת התוספתן.

בברכה,

פרופ' כהן.

יום שישי, 24 באפריל 2009

מכתב שביעי: דינה אל הרופא


הלכתי להיבדק ואכן, אני לוקה בדלקת באפנדציט.
הנני מודאגת מאוד, וחוששת במיוחד מההליכים הרפואיים הבאים.

מה עליי לעשות כעת? ניתוח?

יום חמישי, 23 באפריל 2009

מכתב שמיני: רופא לדינה


דינה אל תדאגי!

הטיפול בדלקת התוספתן הוא כמעט תמיד ניתוחי והדרך הבטוחה ביותר לטפל במחלה היא כריתת התוספתן. הניתוח מתבצע תמיד בהרדמה כללית.
משך שני הניתוחים כחצי שעה עד שעה ומרבית המנותחים משתחררים לביתם תוך 48 שעות מבית החולים.
אבקש מפרופ' כהן להסביר לך יותר על הניתוח כדי שתיהיה רגועה, ואל תדאגי את בידיים טובות


עדכני אותי לאחר הניתוח, ושיהיה בהצלחה!
ד"ר מרדית גריי.

יום רביעי, 22 באפריל 2009

מכתב תשיעי: רופא מומחה

ד"ר גריי ודינה,

בעקבות פניית ד"ר גריי- הנה הפרטים על מהלך הניתוח, אפשרויות טיפול נוספות ועוד..

במקרים פחות שכיחים, בדרך כלל במחלה מתקדמת, מוצאים גוש דלקתי שרצוי לטפל בו על ידי צום, אנטיביוטיקה ונוזלים לווריד, מכיוון שניתוח עלול להסתיים בכריתת חלק מהמעי הגס ולעיתים יש צורך בכריתת התוספתן לאחר ההחלמה מהדלקת כדי למנוע הישנות של המחלה.(אך זהו לא המקרה אצל דינה)

במרבית המקרים ניתן לבצע את הניתוח בגישה לפרוסקופית, גישה זו מקצרת את משך האישפוז ומפחיתה באופן משמעותי את הסיכוי לזיהום בפצע הניתוח. החיסרון של ניתוח לפרוסקופי הוא ששעור הזיהומים התוך בטניים לאחר הניתוח קצת יותר גבוה, אך בכל מקרה זהו שיעור נמוך מאד. את הניתוח הלפרוסקופי מומלץ לבצע בנשים בגיל הפריון, בזקנים ובאנשים מאד שמנים. בכל אלו לניתוח הלפרוסקופי יש יתרונות כמו אפשרות טובה לראות את כל חלל הבטן ולחפש אבחנות נוספות וכן שיעור הזיהומים במיוחד נמוך יותר באנשים עם דופן בטן המכילה שומן רב.

כיצד מתבצע הניתוח? הניתוח מתבצע תמיד בהרדמה כללית, בין אם הוא מבוצע בשיטה המסורתית או בשיטה הלפרוסקופית. בשיטה המסורתית מבצע המנתח חתך אלכסוני בבטן תחתונה באורך כחמישה עד 10 ס"מ. המנתח מפריד את שכבות דופן הבטן עד לחלל הבטן, מחלץ את התוספתן המודלק, קושר את בסיסו בצמוד למעי הגס הימני ומרחיקו.במקרים של זיהום סביב התוספתן או התנקבות שלו כתוצאה מדלקת קשה עשוי המנתח לבחור לסגור את העור רק כעבור מספר ימים כשהסיכוי לזיהום מופחת.בשיטה הלפרוסקופית מחדיר המנתח שלושה צינורות דקים מאד לבטן התחתונה בקוטר חמישה עד 10 מ"מ. דרכם מוכנסים מצלמת וידאו משוכללת וממוזערת, סיבים פיבראופטיים להולכת אור ומכשירי ניתוח. המנתח מבצע את הניתוח כשכל צוות הניתוח מתבונן במסך גדול ובעזרת המכשירים מבודד את התוספתן מאספקת הדם שלו, קושר את בסיסו ומרחיק אותו, לרוב בתוך שקית אטומה כדי לא לזהם את דופן הבטן בהוצאה.

החלמה ואורח החיים לאחר הניתוח: ההחלמה מניתוח לכריתת התוספתן נחשבת לקלה יחסית וההצלקות גם היא קלה (בפרט כאשר הניתוח מבוצע בעזרת לפרסקופ).אורח חיים לאחר הריפוי מניתוח כריתת התוספתן תקין לחלוטין, אין צורך בשינוי הרגלי אכילה, הרגלי הפעילות הגופנית, או כל דבר אחר המתייחס לסגנון החיים.


בהצלחה!

יום שלישי, 21 באפריל 2009

מכתב עשירי ואחרון: דינה אל הרופאים


רופאים יקרים,

עברתי את הניתוח בהצלחה.
כרגע אני בבית מתאוששת אך אמרו לי שאוכל לחזור במהרה לספסל הלימודים.

תודה רבה על הכל,
דינה